אם אסור אז מותר
בעולם הפרסום יש איסורים ומגבלות שמקשים על הקריאייטיב.
איסור אחד משמעותי הוא שאסור לשים על שלטי פרסום לוגואים של מותגים מובילים.
אז כשחברת TD (אחת מפלטפורמות ההשקעות הגדולות בארה"ב) רצתה להראות שאפשר לקנות "חתיכה" ממניה של מותג כמו נייקי או אפל - בלי להפר זכויות יוצרים - היה צורך בפתרון יצירתי במיוחד.
וכך היה:
הם הציבו שלט מול הסניף הפיזי של המותג,
ובשלט היה חור קטן שחשף רק חלק זעיר מהלוגו של המותג,
מה שהעביר את המסר שאפשר לקנות גם חלק קטן מהמנייה (ולכן גם הכיתוב Own a piece of it).
קציצת שמש
למקדונלד'ס לא חסר תקציב.
אז הם יצרו שלט שמנצל את השמש:
צל בצורת הקשת הזהובה המפורסמת שלהם,
ירד בדיוק על המאכל שמתאים לשעה ביום.
בבוקר - מקמאפין,
בצהריים ביג מק,
ובערב צ'יזבורגר.
מי שעומדת מאחורי הרעיון היא סוכנות ליאו ברנט (יש גם נציגות בישראל), שגייסה מהנדס שידייק את הזוויות והמיקומים.
מי שלא מזהה דורך על לגו
חברת לגו יצאה בקמפיין פרינט חכם ופשוט בשם "Imagine".
במקום להציג דמויות בצורה ישירה (ולשלם על זכויות יוצרים),
הם השתמשו במינימום קוביות כדי ליצור לנו בראש אסוציאציה עם הדמויות שאנחנו מכירים - שזה הכי אימאג'ין שיש.
סוכנות הפרסום: Jung von Matt מגרמניה.
"הוא רואה את מה שאי אפשר להראות לכם."
שמרתי את ההכי טוב לסוף.
לקמפיין הזה של ארגון וורלד ויז'ן (והסוכנות steveagency) הייתה מגבלה ברורה:
אסור להראות קברים, גופות, מוות או כל דבר אחר שיכול לזעזע יותר מדי.
אבל איך מגייסים תרומות למאבק ברעב, בלי להראות את המחיר שהוא גובה?
וככה הם הגיעו אל השוט המצמרר שבו רואים מאחור ילד שמסתכל על קבורה של ילד אחר שמת מרעב.
מה הוא חושב?
מה הוא מרגיש?
הקופי משלים את התמונה בפשטות:
“He sees what can’t be shown.”
וזה קריאייטיב שלא רק עומד במגבלה,
אלא משתמש בה כדי לספר את הסיפור.
אוהבים קריאייטיב?
רוצים לקבל דוגמאות כאלה ישר לוואטסאפ?
